לאדם הראשון עלי אדמות לא הותר לאכול בשר אלא רק צומח, ככתוב בסיפור הבריאה בתורה שהקדוש ברוך הוא מצווה "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע…ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאכלה". זהו המצב האידאלי, שלא יוכל להיות אובד מהאנושות (פסקה ב'). התורה כאשר היא מתירה לאכול בשר חיה, היא מתירה בגערה נסתרת לאכול רק "בשר תאווה" – "וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי תְאַוֶּה נַפְשְךָ לֶאֱכֹל בָּשָֹר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב כ), כאשר האדם קץ באכילת בשר מבחינה מוסרית, הבשר נאסר עליו. ואסור לחנוק את הרגש והצדק הטבעי בעד תאוות אכילה. על פי הרב קוק המצוות הקשורות לאכילת בעלי חיים, קשורות להסתייגות שיש לתורה מאכילת בשר בעלי חיים ונועדו להטביע בלב בני האדם הסתייגות מניצול בעלי חיים. הרב קוק שהגה את חזון הצמחונות והשלום מפרש שהתורה אומרת "לא תבשל גדי בחלב אימו"  ללמדך, שגם לגדי וגם לחלב יש יעוד אחר מאשר אתה מייעד להם. "תעודת הגדי איננה דווקא להיות לברות לשיניך החדות… והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך הגסה" ואף איסור שעטנז מן התורה הוא כדי  להבדיל בין הפשתן שהאדם יגע על גידולו לבין הצמר שנטל מן החי בכוח. אך יחד עם זאת, חזה הראי"ה קוק זצ"ל, שחרף המצב המוסרי הירוד בימות המשיח, מצבו המוסרי של העולם ישתפר לאין ערוך, ובני האדם לא יצטרכו לאכול בשרממניעים בריאותיים ומוסריים. כחלק מהאידאל של עולם מושלם בימות המשיח והתקדמות מוסרית כללית, במקביל להפסקת אכילת הבשר כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי מקובלים ובראשם האר"י ז"ל שכתב כי "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות"‏ אך בינתיים אנחנו בעולם אשר רחוק ממצב אידאלי זה. באשר כי כל עוד האדם נזקק  לאכילת בשר, לזביחת בעלי חיים לצרכיו, כל זמן שמוסריותו של האדם שפלה יותר מהבהמה הניזונה מעשב השדה כפי שרצה המאציל העליון והוא ממנה ואינו יכול לבלום את תאוותו – זהו סימן מובהק לחברה לא מוסרית המונהגת מצד תאוותה ולא על פי הצדק והשכל הישר ועוברת על מצוות צער בעלי חיים מהתורה שעונשה גדול. "ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר שהוא בעצמו, בהתנהגותו הרעה, אשם בכל אותו דלדול החיים שבא לו. הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם…"  (הרב קוק זצ"ל)