יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב)

  1. אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים יא, טו): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר: "ואכלת ושבעת" (גיטין סב)

  2. "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו?" (במדבר כ',ה) – אשריהן הצדיקים שחביבה עליהן בהמתן כגופן, וכן מצינו ביעקב שאמר (בראשית לז, יד): "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" לקיים מה שנאמר (משלי יב,י):"יודע צדיק נפש בהמתו" (ילקוט חלק ראשון רמד תשס"ג)

  3. אמר רבי ברכיה בשם ר' לוי: כתיב (משלי י"ב,י): "יודע צדיק נפש בהמתו" זה הקב"ה שכתוב בתורתו (דברים כב,ו): "לא תקח האם על הבנים". דבר אחר: "יודע צדיק נפש בהמתו", זה הקב"ה שכתב בתורתו (ויקרא כב, כז): "שור או כשב או עז יהיה שבעת ימים תחת אמו" (ויקרא רבה)

  4. כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך רחמיו על הבהמה. מנין? שנאמר (ויקרא כב): "מיום השמיני והלאה", ולא עוד אלא שאמר הקב"ה: "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (שם). וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות. מנין? שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך" (דברים רבה פרשה ו')

  5. כל מעשי גמות שאם גורם צער לחבירו נענש ואף אם יעשה צער על חנם לבהמה, כגון שמשים עליה משאוי יותר מאשר יכולה לשאת ואינה יכולה ללכת ומכה אותה, עתיד ליתן את הדין, שהרי צער בעלי חיים דאורייתא, כתוב בעניין בלעם (במדבר כ"ב, ל"ב): "למה הכית את אתונך"? וכנגד שאמר (שם, כ"ט): "לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך", לכך נהרג בחרב (שם ל"א,ח) (ספר חסידים תרס"ו)

  6. "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי" (משלי יב,י) חולה שלא להטריחה, וכן אם כבר הגיע זמנה ללדת, לא יטריחנה (שם, תרס"ז)

  7. אני הכותב שמעתי מפי כהן מודינא: "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזר", פירוש רחמים שעושה האכזר עם בהמתו שנותן מידה גדולה של מספוא לבהמה לאכול ולמחר מריצה הרים וגבעות, כי אומר: הלא נתתי לה מספוא לרב ופעמים שאינה יכולה לרוץ כרצונו מכה אותה באכזריות, נמצא שרחמים שרחם עליה באכילה נהפכו לאכזריות וזהו שנאמר: "ורחמי רשעים אכזר" (שם תרס"ט)

  8. לעניין צמאון אדם ובהמה יתנו לאדם תחילה ואח"כ לבהמה, דכתיב (בראשית כד יחיט): "ותאמר אליו: "שתה" ואח"כ: "גם לגמליך אשקה", וכתיב (במדבר ה', ח): "והשקית את העדה ואת בעירם" העדה תחילה ואחר כך ואת בעירם, אבל באכילה הבהמה קודמת דכתיב (בראשית כד, לב): "ויתן תבן ומספוא לגמלים" ואחר כך: "וישם לפניו לאכול" ,וכתיב (דברים י"א, ט"ו): "ונתתי עשב בשדך לבהמתך וכתיב (שם) "ואכלת ושבעת" (שם, תקל"א)

  9. בני הוי זהיר מלהרוג שום בריה שבעולם לבד המזיקים שהתירו ז"ל להורגם ואל תעקור שום עשב חינם שלא לצורך רפואה וכדומה (שבט מוסר פרק ט"ז)

  10. גם על הבהמות צריך לרחם, כי אסור לצער בעלי חיים, ועל זה אמרה תורה: "הקים תקים עמו". וצריך להאכיל בהמתו קודם שיאכל, מידת הרחמנות הוא סימן לזרע אברהם אבינו זרע ישראל, כדכתיב: "ונתן לך רחמים ורחמיך והרבך" (אורחות צדיקים שער הרחמים)

  11. גם מן הבהמה ירחיק אכזריות כדכתיב: "יודע צדיק נפש בהמתו" שלא להטריחה יותר מדי, ושלא ירעיב אותה, וכן כתוב: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו" וגו' "עזב תעזוב עמו" ואמרו רבותינו: צער בעלי חיים דאורייתא" (אורחות צדיקים שער האכזריות)

  12. חבילי קש וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה, מטולטלין בשבת ואם לאו אין מטלטלין (שבת קכ"ח ע"א)

  13. אמר רב יהודה אמר רב: בהמה שנפלה לאמת המים מביא (בשבת) כרים וכסתות ומניח תחתיהצער בעלי חיים דאורייתא (שם,שם, ע"ב)

  14. אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות (שם מקום), ונזדמנה לו שם בריכת מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע, שרץ היית מפני הצמא, עיף אתה. הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל ). שמות רבה פרשה ב')

  15. יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח צריך לחזור ולברךאם ברך ואמר תנו לפלוני לאכול, תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו, אינו צריך לברך (שו"ע או"ח קס"ז סעיף א')