מתוך צוואת הרמב"ם לבניו מה יצווה אדם לבניו – פניני חכמה ומוסר ועצות מלוקטים מתוך צוואת הרמב"ם לבניו: "שמעוני בני, דעו כי שלמות הגוף קודמת לשלמות הנפש והיא כמפתח הפותח טרקלין, ולכן עיקר כוונת מוסרי – על שלמות גופכם ותיקון מידותיכם. כאשר תשאלו או תענו דבר, אל תמהרו ואל תבהלו ואל תצעקו ואל תדברו בלעגי שפה. דברו במבחר הלשון, בצחות שפה, בקול נחת, בכיוון העניינים, כמבקש ללמוד ומחפש את האמת ולא כמריב ומבקש לנצח. אהבו האמת והצדק. ינעמו לכם האמת והצדק שנראה כי תפסידו בהם, יותר מן השקר והעוול שנראה כי תרוויחו בהם. והיה ביום הנחילי אתכם את אשר הנחילני הבורא, אנחילכם הנאמנות. הנאמנות הכניסתני במקום שלא הכניסוני קרובי, וירשתי מה שלא הורישוני אבותי, והצלחתי והועלתי לזולתי. התאזרו בסבלנות, כי היא הגבורה הישרה והניצחון האמיתי. כי בבקשכם נקמה – אפשר שלא תשיגוה, ותחלו לבכם בתוחלת ממושכת, ואולי תוסיפו על בושתכם חרפה. וכל אשר יבוא עליכם: שנאה, לב נוקם, בלבול השכל, נדודי שינה, אבדן הנפש וקנאה אוכלת. אכלו כדי שתחיו. אל תאמינו שריבוי המאכל והשתייה יגדיל הגוף וירבה השכל כמו שק המתמלא מן המושם לתוכו. כי הוא ההפך: באכילה מועטה יש כוח בקיבה לקבל האוכל בחום הטבעי לעכלו. אז יגדל ויבריא ודעתו תתיישב. היזהרו מן היין המשחית עצומים ונכבדים. ראו חיים עם חברתכם ואשת נעוריכם, ואל תגעו בשל זולתכם, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. כבדו את נשותיכם, כי הן כבודכם. הנהיגו עצמכם במידות הטובות כי טבע האדם תלוי במנהג והמנהג יקובע בטבע. הימצאו תמיד בין בכירים וחכמים אך בענווה ובהכנעה שמרו פיכם ולשונכם מלהעתיר דברים לפניהם. חשבו ושקלו הדבר טרם תוציאוהו מפיכם כי לא תוכלו להשיבו. אהבו החכמה בקשוה ככסף וכמטמונים תחפשוה. קנאו ליודעים ובזו בלבבכם הגלמים. אהבו האמת והצדק ובהם תדבקו כי תצליחו בהם כבונה על צור החלמיש. שנאו השקר והעוול כי הוא כבונה על החול לכן ינעם לכם האמת והצדק שנראה שתפסידו בו יותר מן השקר והעוול שנראה שתרוויחו בו. דעו כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש ונותנים גבורה ובטח ונצח לגוף. ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק. חיו בתמימות ובנקיות ואל תגעו בשל זולתכם דבר קטן וגדול. מאסו הבטלה וגעלו השלוה כי הם סיבה להשחתת הגוף ולמחסור ולשעמום ולפטפוט ולעיקשות פה ולזות שפתים. אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון. ראיתי שרים הורדו מגדולתם, עיירות גדולות נתערערו, אנשי אמונה אבדו, ונכבדים נקלו והתבזו בסבת המחלוקת. תתנהגו בענווה כי הוא סלם לעלות המעלות הרמות. דעו כי אין עדי כענווה הנה רבן של נביאים לא נתייחס על כל מידותיו כמו על הענווה. שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם. דעו כי מעלת הדיבור חנן האל באדם באהבתו אותו על כל הברואים נחמד להשכיל וטוב להודות לו ולרוממו ולספר נפלאותיו. ולכן לא יתכן להמיר טוב ברע ולדבר נבלה ושקר ורכילות והבאי כי הוא עוון פלילי. שעבדו החומר לשכל כלומר הגוף לנפש כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא. אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל כשק המתמלא מן המושם לתוכו כי הוא ההפך באכול מעט יש כוח באצטומכא לקבלו ובחום הטבעי לעכלו אז יגדל ויבריא ודעתו יתיישב, ואם יאכל יותר מדי האצטומכא לא יקבלנו והחום הטבעי לא יעכלהו. עמלו טרם שתאכלו ותנוחו אחר שתאכלו. שנאו המאכלים המזיקים כאשר ישנא איש את רעהו כשונאו המבקש להמיתו"….